פס רביעי + רביעייה לאחרית הימים מאת אוליבייה מסייאן

בין המרחבים של אחרית הימים

הקדמה קצרה ליצירה

הרביעייה לקץ הזמן של אוליבייה מסייאן היא מן היצירות הרוחניות והנועזות ביותר של המאה ה־20. היא נכתבה בשנת 1941 במחנה השבויים Stalag VIII‑A, בתוך מציאות של קור, רעב וחוסר ודאות - אך מתוך תנאים אלו צמחה מוזיקה המבקשת לפרוץ את גבולות הזמן האנושי ולפתוח מרחב פנימי של אור, צבע, התבוננות ונצח. מסייאן נשען על הפסוק מספר ההתגלות: “לא יהיה עוד זמן”, ומתרגם אותו לשפה מוזיקלית חדשה: הרמוניות צבעוניות, מקצבים פלינדרומיים סימטריים, שירת ציפורים, ומפלי אקורדים המבטלים את תחושת ההתקדמות הליניארית.

בקונצרט זה נבקש ליצור מראות חדשים בין הפרקים — מרחבים קטנים של הקשבה והתבוננות -שיאירו את הרבדים השונים של היצירה:

הרמוניה כמרחב של צבעים ותיאורי טבע,

ריתמוס כדרך לבטל את הזמן,

השפעות מוזיקליות מן המזרח, מן המוזיקה העתיקה ומן הטבע החי,